בפרשתינו מפרש רבינו האור החיים הקדוש בדרך רמז את המילים 'וְדִי זָהָב' וזה לשון קודשו: שלא יהיה להוט אחר דברים הנדמים לאהוב הון עולם הזה, שכל ההולך אחר תאות לבו בטל הוא מעבודת ה', וצריך האדם להסתפק בהכרחי. והוא מה שרמז באומרו 'ודי זהב' שיאמר לזהב די. עד כאן לשון קודשו.

ובפרשת נשא בפירושו על ברכת כהנים, אשר נצטוו הכהנים לברך את ישראל, 'יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶך', ודרשו חכמינו 'יברכך' בממון ועשירות. 'וישמרך' מן החטא. מסביר רבינו האור החיים הקדוש, שדוקא אחרי ברכה ושפע, צריך שמירה מיוחדת מיצר הרע, כי לפעמים על ידי ריבוי שפע וברכה, האדם בא לידי תקלה וחטא, וכמו שנאמר בספר משלי 'פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'. ולכן לאחר שאומר 'יברכך' צריך גם 'וישמרך' מן החטא.

[אור החיים דברים פרק א פסוק א. נשא פרק ו פסוק כד]

זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.